פסק-דין בתיק ת"א 6503-01-10

1.         בפני תביעה לפיצויים בשל מות המנוח אלכסנדר נזורוב ז"ל, בתאונת דרכים מיום 8.9.2004, בה נפגע כהולך רגל מרכבת.

2.         התובעת 2 הינה אחותו של המנוח והתובע 3 הינו אחיו של המנוח. שניהם יורשי המנוח ע"פ צו ירושה מיום 31.5.2006, שניתן ע"י הרשמת לענייני ירושה בחיפה.

3.         לטענת התובעים על הנתבעים לפצותם על "השנים האבודות" של השתכרות המנוח, בשיעור החיסכון שהיה צובר והיה מוריש להם, בגין כאב וסבל בהתאם לקבוע בחוק, וכן בגין הוצאותיהם לצורך קבורה ואבל.

4.         הנתבעים מכחישים את התביעה. לטענתם אין לפסוק לתובעים פיצויים בשל שתי סיבות עיקריות. האחת, המנוח הותיר אישה וילד בברית המועצות לשעבר, שהינם יורשיו, ועל כן לתובעים דנן אין זכות תביעה. השנייה, המנוח התאבד וגרם לכך שיידרס ע"י רכבת. משכך נשללת זכותם של התובעים לפיצוי.

5.         מעבר לכך הנתבעים הכחישו את ראשי הנזק להם טוענים התובעים.

6.         אני דוחה את טענת הנתבעים כי המנוח התאבד. בהקשר זה הנתבעים העידו את נהג קטר הרכבת שהיה מעורב בתאונה. ע"פ עדותו, לפתע פתאום, במרחק קצר יחסית הוא ראה אדם (שבדיעבד התברר לו שזה המנוח), הולך על מסילת הרכבת, לעבר הרכבת. הוא נקט בפעולות לצורך בלימת חירום, אך המנוח המשיך בהליכתו לכיוון הרכבת ונדרס למוות. נהג הקטר סבור כי מדובר בהתאבדות, שכן לא נראה לו שיכול להיות הסבר אחר לנסיבות התאונה.          

7.         טענת הנתבעים שמדובר בהתאבדות של המנוח הינה השערה בלבד, מבלי שיש לה תמיכה, מלבד עדותו של נהג הרכבת. אומנם מדובר בהשערה הגיונית כשלעצמה, אולם יתכנו השערות נוספות, היכולות להסביר את הימצאותו של המנוח על פסי הרכבת. ע"פ הראיות שהובאו בפני בית המשפט, המנוח השתמש בסמים וסבל מהפרעות שונות בתחום הנפשי. אין וודאות או הסתברות גבוהה, שמדובר דווקא בהתאבדות. יתכן שהמנוח שהה על פסי הרכבת כתוצאה מחוסר התמצאות כלשהיא עקב הבעיות מהן סבל, או מסיבה אחרת. כמו כן יתכן כי שהמנוח לא הבחין ברכבת הבאה לקראתו מסיבה כלשהיא. לא שוכנעתי שהמנוח ביקש להתאבד. הנטל להוכיח טענה זו מונחת על כתפי הנתבעים. הנתבעים לא עמדו בנטל זה.

8.         התובעים הגישו תביעה קודמת בבית משפט זה במסגרת ת"א 14283/05, בגין התאונה נשוא תביעה זו (להלן: "ההליך הקודם"). בהליך זה, בה    התובעת הייתה צד, נטען שלמנוח הייתה אישה ובן בברית המועצות. לאור זאת טוענים הנתבעים, כי אלה האחרונים הם יורשיו ולא התובעים 2 ו-3 בתביעה דנן.

9.         ההליך הקודם נמחק. האמור בו הינו בניגוד לבקשה לצו ירושה שהגישה התובעת 2 ולצו הירושה עצמו שהוצא, בה נקבע שהתובעים 2 ו-3 הם יורשיו של המנוח. על רקע זה נערכה חקירת משטרה מקיפה, בה התובעת נחשדה בקבלת דבר במרמה. נגבו עדויותיהם של התובעת, של בעלה, של התובע, של

בא כוחם הקודם, ושל עדים נוספים. בסופו של דבר התיק הפלילי נסגר ע"י פרקליטות מחוז חיפה מחוסר  ראיות.

10.       התובעים נתנו הסבר מפורט לאי התאמה בין ההליך הקודם לבין הליך זה, כמו גם לבקשה לצו ירושה, בקשר לזהות יורשי המנוח. לטענתם היה חוסר הבנה בינם לבין בא כוחם הקודם. התובעים עמדו על כך כי לאחיו של המנוח, התובע 3, אישה ובן בברית המועצות לשעבר, והיה בלבול בעניין זה בינו לבין המנוח. טענה זו של התובעים לא נסתרה ע"י הנתבעים ואני מקבל אותה, לאור ההסברים המקיפים שניתנו. הסברים אלה עולים בקנה אחד עם עדויותיהם במשטרה במסגרת החקירה הפלילית שנערכה, דבר המחזק אותם. טענה זו אף מתאימה לבקשה לצו ירושה, בה לא צוין שלמנוח אישה וילד. גם בעובדה זו יש כדי לחזק את גירסת התובעים.

11.       חזקה שצו ירושה ניתן כדין. לאחר שצו הירושה ניתן, הובא לידיעת משרד המשפטים/האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, כי יש טענה שמדובר בצו לא נכון, מאחר ולכאורה למנוח היו בת זוג וילד. חקירת המשטרה נפתחה עקב פניית הכונס הרשמי לאור המידע הנוסף שהגיע אליו. בסופו של דבר חקירת המשטרה לא העלתה דבר. גם הכונס הרשמי לא מצא מקום לשנות מצו הירושה שניתן. יש בכך לתמוך בגירסת התובעים.

12.       בנסיבות אלה הנתבעים לא סתרו את גירסת התובעים, כי הם היורשים של המנוח. המסקנה היא שהם רשאים להגיש את התביעה דנן.

13.       מהראיות שהובאו בפני בית המשפט, ובכלל זה עדותה של התובעת, עולה שלמנוח היה כושר השתכרות נמוך. המנוח שהה כ-6 שנים בישראל מתוכן עבד פחות מ-20 חודשים, כאשר הוא השתכר בממוצע פחות מ-2000 ש"ח בחודש. למנוח לא היה מקצוע. המנוח התקשה למצוא עבודה . המנוח השתמש בסמים בתקופות מסוימות (אם כי לא תמיד),  ואף ריצה עונש מאסר לתקופה של 5 חודשים. המנוח סבל מדיכאון לאחר שאימו נפטרה בשנת 1998. כמו כן, המנוח סבל מדלקת כרונית של הכבד ומתופעות נוירוטיות על רקע הפרעת אישיות, ממצב רוח ירוד, ומכושר עבודה ירוד באופן כללי. מאז שהמנוח עלה ארצה

בשנת 1998 ועד לתאונה, הוא התגורר בבית אחותו התובעת, ונראה שהיה סמוך על שולחנה במידה רבה . זאת למעט תקופה של פחות משנתיים בה התגורר באופן עצמאי, שגם אז הגיע לבית התובעת בשבתות ובחגים. התובעת טענה בשלב מסוים שהמנוח תמך בה כספית. אני דוחה טענה זו, שכן לא הובאה לתמיכה בה כל ראיה. נהפוך הוא, נראה שהתובעת הייתה זו שתמכה במנוח ולא הוא בה.

14.       לאור כושר השתכרותו הנמוך של המנוח ולאור העובדה כי השתכר מעט מאוד, אני דוחה את טענת התובעים כי היה ביכולתו לצבור חיסכון במהלך שנות השתכרותו, אותו היה מוריש להם. הוכח שלמנוח היו אמצעי מחייה מועטים, כי הוא נתמך ע"י אחותו, כי תקופות מסוימות קיבל הבטחת הכנסה, וככל שהתפרנס היה זה בדוחק, שעל פני הדברים לא מספיק למחיה סבירה, לא כל שכן לא מאפשר חיסכון. משכך, אני דוחה את התביעה לפיצוי בשל "השנים האבודות".

15.       יש לפסוק לתובעים פיצויים בגין כאב וסבל בהתאם לקבוע בחוק, שעומד על סכום של 52,687 ש"ח נכון להיום.

16.       אני מקבל את טענת התובעים שיש לפסוק להם פיצויי בגין הוצאות קבורה ואבל. התובעים לא המציאו ראיות או קבלות בקשר להוצאות הכספיות שהיו להם בפועל. עם זאת אני מקבל את טענתם שהיו להם הוצאות, הן לצורך הקבורה והן לצורך האבל, ויש לפסוק סכום ראוי על-פי אומדנא דדיינא. אני מעמיד את הסכום נכון להיום על 12,000 ש"ח.

תוצאה: